דינא דמלכותא דינא: המקור

לבן נקי · clean-white

⚖️

אחר

דינא דמלכותא דינא: המקור

מעשה בהזמנה שבוטלה, המשנה על קופת המוכסים, דברי שמואל בגמרא, והשאלה שנולדה עם שלטון יהודי בארץ

שיעור של הרב יהודה טאוב

צפייה בשיעור ›לקריאה ›

במבט אחד.

3פרקים7רעיונות28פסקאות

פרק 1

שאלה מן החיים

📞

🧭השקפה שמולידה הלכה

הדרך שבה אדם רואה את המציאות משפיעה גם על הכרעות הלכתיות מעשיות.

השיעור פותח ברעיון יסודי: ההלכה נובעת פעמים רבות מן ההשקפה של האדם. הדרך שבה אדם רואה את המציאות מבחינה רעיונית משפיעה מאוד גם על השאלות ההלכתיות.

איך אדם מתייחס למדינה, לארץ ישראל, לתקופה שבה אנו חיים – כל אלה אינם רק עניינים של מחשבה. יש להם השפעה ממשית על חיי היום-יום, ממש על הלכות. לפעמים אותו מעשה ייחשב בעיני אחד כמעשה ראוי, ובעיני אחר כעבירה, רק בגלל השקפת העולם שממנה יוצאים.

הנושא שבו בוחר הרב להדגים זאת הוא הכלל הידוע "דינא דמלכותא דינא" – דין המלכות הוא דין. מה תוקפם ההלכתי של חוקי המדינה? מתי חייבים לנהוג לפיהם, ומתי לא?

ולפני שנכנסים לסוגיה, הרב מביא דוגמה מן החיים, ממש מאותו בוקר. דוגמה קטנה ופשוטה, שמראה עד כמה השאלה הזאת נוגעת לכל אחד מאיתנו, גם במקום שבו איננו מצפים לה.

📞הזמנה שבוטלה ברגע האחרון

כשקורה אונס לשוכר והנכס מוכן, השאלה היא לפי מה נכריע – לפי החוק או לפי ההלכה.

אדם התקשר וביקש דירה ללילה אחד. הייתה לו חתונה באזור, והוא גר רחוק, כך שקשה לו לחזור מאוחר בלילה. הוא אמר שיש אולי גם מישהו אחר שמעוניין, ושהוא רוצה מאוד להבטיח את הדירה. לכן העביר את מלוא התשלום מראש, ומיד קיבל קבלה.

למחרת בבוקר הגיעה הודעה: הוא גויס פתאום למילואים. הוא לא יוכל להגיע. מה עושים במקרה כזה?

הרב מסביר את הכלל ההלכתי כפי שהוא מבין אותו: אם הנכס מוכן והכול תקין, ולאדם קרה אונס, אין סיבה שרק צד אחד יפסיד. בדרך כלל במקרה כזה הדין הוא מקסימום חצי-חצי. כך גם נהגו בתקופת הקורונה. ואחד המשתתפים העיר שאחרי תשלום, לפי ההלכה, יש כבר קניין, ואין אפשרות לבטל סתם כך.

אבל מישהו אחר העיר: אולי החוק קובע דבר אחר. אולי לפי החוק מותר לבטל עד זמן מסוים לפני ההגעה. ובבתי מלון יש כללים אחרים לגמרי. ומכאן עולה השאלה הפשוטה והקשה: לפי מה הולכים – לפי החוק או לפי ההלכה? לבית משפט או לדיין?

פרק 2

הסוגיה בגמרא

📖

💰קופת המוכסים

המשנה אוסרת לפרוט מתיבת המוכסים ולקבל מהם צדקה, כי הכסף שבה נחשב גזול.

כדי לענות, הרב פותח את הסוגיה במסכת בבא קמא, בפרק "הגוזל בתרא". המשנה אומרת: אין פורטין לא מתיבת המוכסין, ולא מכיס של גבאין, ואין נוטלין מהם צדקה.

מה פירוש הדבר? המוכס הזה נחשב גזלן, והכסף שבקופה שלו גזול. לכן אסור לפרוט ממנו כסף, כי מי שפורט מקבל לידו כסף גנוב. ואותו דבר לגבי צדקה: איך תיקח צדקה מכסף של גזל?

אבל המשנה מוסיפה: נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק. כלומר, אם המוכס נותן משלו, מביתו, אין לחשוש. לא אומרים שכל מה שיש לו בבית אסור. החשש הוא רק מן הקופה עצמה, שבה מונח הכסף שנגבה.

והגמרא מוסיפה פרט מעשי: אם אדם צריך לשלם מכס חלקי, ונתן למוכס מטבע גדול, מותר לו לקבל את העודף. אחרת הוא יפסיד את כל המטבע. זה היתר להציל את שלו.

👑"דינא דמלכותא דינא"

שמואל קובע שחוק המלכות הוא דין, והגמרא מצמצמת את המשנה למוכס שאין לו קצבה או לעומד מאליו.

כאן מגיע המשפט המפורסם. אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא. אם המלכות קבעה דין – זה דין. אם המלך קבע שמי שעובר כאן צריך לשלם מכס, זה מחייב. גם היום, הרב מזכיר, מי שמכניס סחורה מעל סכום מסוים צריך לשלם מכס.

ואם כך, שואלת הגמרא, למה המשנה אומרת שהמכס הוא גזל? הרי דינא דמלכותא דינא!

הגמרא מתרצת שני תירוצים. האחד: במוכס שאין לו קצבה. המלך הרשה לו לגבות, אבל לא קבע כמה, והוא קובע מחירים כרצונו – זה גזלן גמור. השני: במוכס העומד מאליו. לא המלך מינה אותו; הוא פשוט השתלט על דרך וגובה כסף מכל עובר.

הרב מעיר שעד לפני לא הרבה שנים היו באמת כאלה, שהשתלטו על דרכים וגבו מכל מי שעבר. אלה אינם מלכות. עליהם לא נאמר דינא דמלכותא דינא.

🌴הגשרים שעל הדקלים

רבא מוכיח את הכלל מכך שכולם עוברים על גשרים שהמלכות בנתה מעצים שהפקיעה.

בהמשך מביאה הגמרא ראיה לדברי שמואל. אמר רבא: תדע, שהרי המלכות כורתת דקלים ובונה מהם גשרים, ואנחנו עוברים עליהם. המלכות הפקיעה לאנשים את הדקלים, חתכה אותם ועשתה מהם גשר, וכולנו עוברים על הגשר. אילו לא היה תוקף למה שהמלכות עושה, איך היינו נהנים מגשר שנבנה מעצים גזולים?

אביי מקשה: אולי זה משום שהבעלים כבר התייאשו מן הדקלים, וכשיש ייאוש אין זה גזל? ורבא עונה: אילו לא היה דינא דמלכותא דינא, איך היו מתייאשים? הם יודעים שמה שהמלכות לקחה – לקחה כדין.

ומכאן רואים שמה שהמלכות עושה – תופס. הרב מביא דוגמה מן ההווה: עירייה שקובעת שמי שבונה בית ברחוב מסוים צריך להשאיר כמה מטרים לטובת הרחבת הדרך. זו הפקעה, והיא תופסת. זכותה המלאה של העירייה להפקיע לפי צורכי הציבור.

פרק 3

מקור הדין ושאלת זמננו

🏛️

📜מן התורה?

החתם סופר כותב שדינא דמלכותא דינא הוא מן התורה, ויש מי שמצאו לו רמז בדברי ירמיהו.

מה מקורו של הכלל הזה? הרב מביא את דברי החתם סופר, שכתב שדינא דמלכותא דינא הוא מן התורה בלי ספק. כלומר, אין זה רק מנהג או תקנה, אלא חיוב גמור.

ואם כן, איפה זה כתוב? הרב מחפש עם התלמידים, ואחד מהם מזכיר את דברי ירמיהו לגולים בבבל: "וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל ה' כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם". אל תרימו ראש נגד השלטונות; דרשו בשלום המקום שבו אתם יושבים.

הרב אומר שהעניין הזה יוביל לשני כיוונים, ובהמשך הסדרה נראה איך. כי יש כאן נקודה מכרעת: כמעט כל הפסקים שנכתבו בנושא, עד שנת תש"ח, עסקו בשלטון של גויים. איך מתנהגים יהודים תחת מלכות זרה, בגלות.

מה דין שלטון של גויים? האם צריך לשמוע לו? הגמרא אומרת דינא דמלכותא דינא, והפוסקים פירטו איך מתנהגים, מה מותר ומה אסור, כמה חייבים לשלם ומה נחשב גזל. כל זה נכתב מתוך מציאות אחת: יהודי חי בארץ שאינה שלו, תחת שלטון שאינו שלו, והוא צריך לדעת איך לנהוג ביושר ובשלום עם הסובבים אותו.

וזו בדיוק השאלה שמחכה לנו בהמשך: מה קורה כשהמציאות הזאת משתנה מן היסוד.

🏛️שאלה שלא הייתה מעולם

שלטון יהודי בארץ ישראל שאינו נוהג על פי דין תורה הוא מציאות חדשה, שהפוסקים התחבטו בה.

הפוסקים בדורנו התחבטו בשאלה שלא ראו כמותה מעולם. במשך כל הדורות היה ברור על מה מדברים: על מלך גוי, בארץ נכרייה. על כך נאמר דינא דמלכותא דינא, ועל כך נכתבו הפסקים.

והנה נוצרה מציאות חדשה: שלטון יהודי בארץ ישראל, שאינו נוהג בכל דבר על פי דין תורה. זה דבר שכמעט אי אפשר היה לדמיין קודם לכן, ואין לו דוגמה בספרות ההלכה הקודמת.

האם שלטון כזה דומה לשלטון של גויים? האם הוא עדיף ממנו? או שמא דווקא חמור ממנו? הרב אומר שזו אינה שאלה פשוטה כלל, ושהתשובה תלויה בהבנת הטעם של הכלל עצמו – למה בכלל יש לחוקי המלכות תוקף הלכתי.

ולכן, לפני שמכריעים, צריך לראות מהם הטעמים שנאמרו לדין הזה, ואיך כל טעם משפיע על המסקנה. זה נושא החלקים הבאים של הסדרה.

✦ מתוך השיעור

הרב מחפש עם התלמידים, ואחד מהם מזכיר את דברי ירמיהו לגולים בבבל: "וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל ה' כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם".
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה